פסק-דין בתיק ה"פ 4629-02-13
|
ה"פ בית המשפט המחוזי נצרת |
4629-02-13
19.6.2013 |
|
בפני : עאטף עיילבוני |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. מולדר בע"מ 2. איתן הלפרין 3. אהובה הלפרין |
: רשם התאגידים משרד המשפטים |
| פסק-דין | |
הקדמה :
במסגרת תיק זה עותרים המבקשים, חברת מולדר בע"מ (להלן: "החברה") ובעלי מניותיה (להלן יחד: "המבקשים") ליתן צו המורה לרשם החברות להשיב לפנקס המתנהל על ידו את שמה של החברה, שנמחקה מפנקס רשם החברות בתאריך 11/10/99, בכפוף לסילוק חוב האגרות השנתיות שהוטל עליה עבור שבע השנים האחרונות, וכל זאת על מנת לאפשר לחברה להמשיך ולנהל את ההליך המשפטי התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 11286-07-10 נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון, וכן על מנת שיתאפשר לחברה לממש נכס מקרקעין שעל פי הנטען מצוי בבעלותה, כדי לפרוע חוב של החברה אשר בעלי המניות ערבים לפירעונו.
לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים מסתבר כי שאלה אחת ויחידה עומדת כיום להכרעה: האם לצורך החייאת חברה שנמחקה מפנקס רשם החברות ואשר לא שילמה את האגרות המוטלות עליה החל משנת 1994 ואילך, יש לדרוש כי ישולמו מלוא חובות האגרה של החברה, או שמא לאור דיני ההתיישנות, יש להורות לחברה לשלם את חובותיה עבור שבע השנים האחרונות בלבד.
עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת :
החברה נרשמה ביום 31/3/92 כחברה פרטית שמטרתה העיקרית, כך על פי הנטען, לעסוק בבנייה. בשנת 1994 נטלה החברה הלוואה מבנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: "הבנק"), בערבות אישית של בעלי מניותיה, לצורך רכישת חמישה מגרשים בפרדס חנה. בשלב מסוים הומר מגרש אחד מחמשת המגרשים שנרכשו על ידי החברה במגרש אחר. שאלת זכאות החברה באותו מגרש חלופי היא העומדת ביסוד המחלוקת בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה.
בסופו של יום נקלעה החברה לקשיים כלכליים שמנעו ממנה לפרוע את ההלוואה לבנק, אשר מצדו מימש את שטרי המשכנתה על המגרשים ומכר אותם. בעקבות זאת, הושבתה פעילותה של החברה והחל משנת 1995 חדלה מפעילותה.
אין מחלוקת שהחל משנת 1994 לא שילמה החברה את האגרות השנתיות שהוטלו עליה, וכתוצאה מכך נמחקה ביום 11/10/99 מפנקס רשם החברות.
לפי טיעוני הצדדים לפניי מתברר כי בשלב מסוים, במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפטי העליון, הועלתה אפשרות כי מגרש מסוים מבין מגרשיה של החברה, אשר מומש על ידי הבנק, לא היה בבעלות החברה, כך שלטענת החברה ייתכן כי מגרש אחר (שהופקע קודם לכן על ידי הוועדה המקומית) אמור לחזור למצבת נכסיה. עניין זה עתיד עוד להתברר במסגרת ההליך התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה.
בנסיבות אלה, הגישו המבקשים את ההליך שלפניי, במסגרתו עותרת החברה, כאמור, להשיב את שמה לפנקס רשם החברות, כדי שתוכל להמשיך בניהול התיק בבית המשפט המחוזי בחיפה (הליך שנדחה מפעם לפעם כדי לאפשר לחברה להגיש את הבקשה דנא להורות על החייאתה) וכן כדי לאפשר לה, בסופו של יום, למצות את זכויותיה ביחס לאותו מגרש שעל פי הנטען מצוי בבעלותה.
רשם החברות בתגובתו לבקשה עומד על כך שיתבצע פרסום על אודות הגשת הבקשה בעיתון יומי (פרסום שאכן בוצע), וכן כי יומצא דו"ח שנתי מקורי ועדכני לשנה זו, בהתאם לסעיף 141 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 וישולם מלוא חוב האגרה הרובץ על החברה בגין השנים 1994 ואילך בסך של 28,517.4 ש"ח, נכון למועד הגשת התגובה, וכל זאת כתנאי להחייאת החברה.
טענות הצדדים :
לטענת המבקשים, יש להורות על החייאת החברה, בכפוף לסילוק חוב האגרות השנתיות שלה עבור שבע השנים האחרונות, שכן יתרת החוב עבור השנים שקדמו לכך התיישן.
המבקשים טוענים כי הצורך בהחייאת החברה התעורר רק לאחר שבית המשפט העליון הכריע כי ייתכן וקיים נכס מקרקעין בבעלות החברה, ולמעשה, רק מאותו מועד נדרש היה להחיות את החברה, כדי שתוכל לנהל את ההליך המשפטי הקשור לאותו נכס.
לטענתם, לא התרשלו ולא הזניחו את החובה לשלם אגרות, אלא הדבר נכפה עליהם בשל מעשה פגום של רשות אחרת של המדינה, ולא היה בידם לשלם את האגרות לנוכח עיקולים שהוטלו על נכסי החברה והעובדה כי נקלעה למצב של חדלות פירעון.
לדידם של המבקשים, מהלך החייאת החברה נעשה בתום לב, ועל כן, אין לחייבם בתשלום האגרות מעבר לשבע שנים אחורה מיום הגשת הבקשה, מה גם שאי תשלום האגרה נבע מקשיים כלכליים, ובנוסף, רשם החברות עצמו לא טרח לגבות את כל חובות העבר של החברה שלא שולמו.
עוד מוסיפים המבקשים וטוענים כי על פי הפרסום באתר האינטרנט של רשם החברות, המדיניות הנוהגת היא לאכוף תשלום חובות עבר בגין שבע שנים אחורה, כדי להימנע ממצב של הכרזה על חברה כ"חברה מפרה". על פי הנטען, אין היגיון בנסיבות אלה להטיל על המבקשים חובה לשלם את מלוא חובות העבר, ואין הצדקה להבחין בין שני המקרים.
לטענת המבקשים, במסגרת הסמכות המוקנית לבית המשפט לגבי ביטול מחיקת חברה, יכול הוא אמנם ליתן כל הנחייה שהוא מוצא כי מוצדק לתת, אך שיקול הדעת המסור לבית המשפט הוא בתחום המועד של שבע השנים, כך שהגבול הוא בין פטור מלא לבין חיוב עבור תקופה שתיקבע על ידי בית המשפט, אך לא יותר משבע שנים. על פי הנטען, המחוקק לא התכוון להעניק לבית המשפט סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לתקופה הקבועה בחוק ההתיישנות, שכן אילו זו הייתה מטרתו, חזקה עליו שהיה עושה זאת באמצעות הוראת חיקוק מפורשת.
המבקשים מדגישים כי ההליך לבירור זכויותיהם במגרש נושא המחלוקת אינו מיועד להביא להתעשרותם, אלא בכוונתם לעשות שימוש במגרש זה, שמצוי על פי הנטען בבעלותם, כדי להחזיר באמצעותו חובות, דבר שהינו בגדר אינטרס ציבורי מובהק. במצב דברים זה, טוענים המבקשים כי יש להחיל את תקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001 ולפטור את החברה מהאגרות שהוטלו עליה.
עוד מדגישים המבקשים כי אגרה, להבדיל ממס, הנה תשלום עבור שירות, כשבמקרה הנדון אין הצדקה לחייב את החברה באגרה, שכן לא נזקקה ולא ניתן לה כל שירות על ידי רשם החברות בתקופה שבה הייתה מחוקה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|